
במסגרת היותי חבר בעמותת "הצעד הבא" , עמותה לרווחת קטועי הגפה בארץ, שהחברים בה הם כמו משפחה שלי, אני מגיע כל שבוע לאימוני חתירה במרכז דניאל ביחד עם עוד כמה חברים מהעמותה. לכל אחד מאיתנו יש את סיפור הקטיעה שלו וההתמודדויות שלו. ביום שישי האחרון התקיימה תחרות "מלך הירקון". היה הפנינג מאוד יפה ומרשים והתחרו הרבה קבוצות במגוון כלי שיט. התחרתי יחד עם חברי לעמותה. במקצה הראשון ישבתי בצד. כל השבוע שלפני התחרות סבלתי מדלקת בכתף. העומס שנוצר מהליכה עם קביים לא מאפשר לכתף שלי מנוחה. שמרתי כוח למקצה השני וכשהוא הגיע עליתי ביחד עם כולם לסירה וחתרנו לעבר קו הזינוק. כולם מחכים לרגע ההזנקה, ואני מקווה עם עצמי שאוכל בכלל לתת כוח ולחתור, בגלל הכאבים בכתף שהגיעו לרמה בלתי נסבלת וממש הקשו עליי לתפקד ואפילו הקשו עליי ללכת - הפעולה הכי בסיסית של בן אדם. רגע ההזנקה הגיע. אנחנו מתחרים נגד עוד 7 סירות דרקון כשבכל אחת מהסירות יש 10 חותרים והגאי, והמקצה יצא לדרך. קיבלתי בכול הגוף שלי זרמים של כוח ואנרגיה לא מוסברים, האדרנלין עף לכל פינה בגוף, מי זוכר בכלל את הכאב? אני נותן את כל כולי ולא רואה בעיניים.
לקראת סוף המקצה אנשים מתחילים לאבד כוח. אני וחבר שלצידי מתחילים לספור בכל הכוח ובצעקות כדי להגביר את קצב החתירה. אנחנו במקום השני, נושפים בצוואר למקום הראשון ומתחילים להדביק את הפער עם כל פקודת חתירה שעוברת. הסירה מקבלת כוח ואני מרגיש את הספסל מתחתיי זז ואני כאילו עף אחורה מעוצמת החתירה. אנחנו עוקפים את הסירה שלצידנו ולרגע אחד מתוק אנחנו במקום הראשון, אבל שניה לפני קו הסיום קבוצת הלביאות עוקפות אותנו ומנצחות את המקצה. הגענו במקום השני. אני יודע שאני אשלם על זה את המחיר עם הכאבים בכתף אבל המקום שבו אני מגיע לשיא כל פעם מחדש, מנצח את עצמי, שובר שיא חדש ומצליח להתעלות על הכאב נותן לי כוח, ואין על התחושה הזו!
Comments