top of page
תמונת הסופר/תPinto Amir

תוכנית "השגרירים" של החברה למתנ"סים ומהו "פברואר יוצא מן הכלל"


החברה למתנ"סים מכשירה קבוצה מצומצמת של מסבירנים שנבחרו לאחר ימי ראיונות ומיונים קפדניים ליצירת נבחרת שגרירים לקיום פעילויות הסברה ברחבי הארץ במסגרת חודש "פברואר יוצא מן הכלל".



"פברואר יוצא מן הכלל" נועד לקדם השתלבות של אנשים עם מוגבלות בקהילה. במסגרת החודש הזה מתקיימות מאות פעילויות שנוצרו לעודד שילוב, נגישות, היכרות ושותפות של ילדים ואנשים עם מוגבלות בקהילותיהם. החברה למתנ"סים פועלת נמרצות מזה שנים לקדם את תפיסת והטמעת נושא הנגישות במרכזים הקהילתיים על מנת לסייע לאנשים עם מוגבלות להתערות בקהילה המקומית, כך שישתתפו בפעילות, ייהנו ממשאבים, יהיו בעלי השפעה במוקדי הכרעה, וישאו באחריות לאיכות החיים בקהילה, יחד עם כל חברי הקהילה ובאותה מידה.


אני גאה לשתף שנבחרתי להיות חלק מקבוצת השגרירים הזו ואני מאוד נרגש לשתף את הסיפור שלי על -מנת לעורר את המודעות אצל אנשים.

בקורס ההכנה שאנו עוברים כחלק מההכשרה להיות שגרירים, דיברנו על סטיגמות. אני, כמו כל אדם עם מגבלה, חווה סטיגמה במקומות ציבוריים על בסיס יומיומי. לדוגמה, כאשר נופל לי משהו או כאשר אני מניח את הקביים שלי והן נופלים לריצפה, תמיד יהיה במקרה כזה מישהו לידי שלא ממש מכיר אותי ואת היכולות שלי, והוא יגש להרים במקומי את מה שנפל לי מבלי שהתבקש. קודם כל כדאי להיזהר – כמעט תמיד במקרה כזה ראשים מתנגשים כאשר גם הוא וגם אני מתכופפים במקביל ושנית, אני מצפה לפחות שישאלו אותי אם אני צריך עזרה ולא שיחליטו עבורי, למרות הכוונות הטובות.



ביקשתי מהבת שלי להעלות בקבוצת הווטסאפ של הכיתה שלה את השאלה "מה אתם מרגישים כאשר אתם רואים אדם עם מגבלה?" התשובות של הילדים היו דיי גורפות ובסגנון של "אני חושב/ת שנכים הם כמו כולם, הם לא צריכים שירחמו אליהם והם שווים".


אז אם הילדים רואים אותי כמו שאני, כאדם עם מגבלה שלא זקוק לרחמים ומבינים שאני שווה למרות המגבלה שלי, אז למה המבוגרים לא רואים אותי כך?

תחשבו על זה.....



31 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page