היום אני חוגג יום הולדת....
לרוב ימי ההולדת שלי הם ימים רגילים, ללא חגיגות.
כילד לא אהבתי לחגוג את ימי ההולדת שלי. כילד בישן וככזה שלא אוהב להיות במקומות עם הרבה אנשים תמיד היה לי קשה, לא ממש רציתי את תשומת הלב הזו. כל זה התקשר כמובן גם לעובדה שלא קיבלתי ולא אהבתי את עצמי או את מי שאני, אז זה תמיד גרם לי להמנע מלחגוג ולרצות להעביר את היום הזה כמה שיותר מהר.
מאז התאונה היחס שלי לימי ההולדת השתנה. קבעתי לי חוק שאני מציין את ימי ההולדת שלי ולא עובד באותו היום. בכל שנה ביום הזה הייתי עושה דברים שאני אוהב, בשביל הנשמה שלי. הייתי גם עושה חשבון נפש עם עצמי: נוסע למקום שקט, חושב על כל מה שעשיתי וחוויתי בשנה האחרונה, וגם חושב על הדברים הקשים יותר והטובים פחות שקרו לי, הדברים שבהם אני לא ממש מתגאה אבל למדתי והתקדמתי מכל התנסות וחוויה כזאת.
לפני שנה בדיוק, ביום ההולדת, העברתי את ההרצאה שלי בפעם הראשונה. אחרי שנים שהיה לי חלום לספר את הסיפור שלי, פגשתי את אשתי המדהימה, שעזרה לי להעלות את הסיפור שלי על הכתב. אני סיפרתי לה את הסיפור, והיא עצרה אותי במקומות שפחדתי לגעת ושאלה שאלות שעזרו לי להיפתח ולהיזכר בדברים ששכחתי ושהדחקתי.
אחרי שכל הפרקים בהרצאה היו ערוכים ומוכנים היא הציבה לי יעד – להעביר את ההרצאה בפעם הראשונה ביום ההולדת שלי. התחלנו בחזרות אינטנסיביות. ככל שהתקרב מועד ההרצאה כך הלחץ גבר ואיתו גם החשש שלא אצליח להתגבר על פחד הקהל שיש לי. יום ההולדת הגיע ואיתו ההרצאה. בקהל נכחו בני משפחה וחברים קרובים, אנשים שליוו אותי בתקופות הכי משמעותיות בדרך שעשיתי מאז התאונה. התרגשתי מאוד.
חשפתי הרבה תחושות ורגשות שגרמו לי לתחושת מחנק בגרון ולקושי רב לשחזר מול כולם את כל החוויות והרגשות שעברתי בדרך. בסיום ההרצאה הרגשתי תחושת הקלה ואליה הצטרפה התרגשות גדולה והתחושה שהגשמתי חלום! התגברתי על כל הפחדים והחששות שלי וכבשתי יעד.
בשנה שחלפה מאז העברתי את ההרצאה בכל רחבי הארץ. בכל פעם שאני מעביר את ההרצאה אני מרגיש יותר בטוח לגעת בעוד מקומות שפחדתי לדבר עליהם בעבר. גיליתי שההרצאה שלי היא למעשה הטיפול שלי עם עצמי, ומפעם לפעם אני מרשה לעצמי יותר להגיע למקומות הכי קשים שעברתי בדרך ולהתמודד איתם.
השנה בפעם הראשונה בחיי אשתי אירגנה לי מסיבת הפתעה לכבוד יום ההולדת שלי (כחלק מהרצון להפתיע המסיבה הוקדמה לשבוע לפני המועד הרשמי). אני, שכילד לא רציתי תשומת לב הייתי הפעם במרכז, כולם הגיעו במיוחד בשבילי כדי לחגוג לי, ואני הרגשתי בדיוק ההפך ממה שהרגשתי כילד. הרגשתי שטוב לי להיות במרכז וחיכיתי לראות ולחוות מה תכננו לי להמשך המסיבה.
אי אפשר לסיים בלי איחולים, אז בשנה הבאה אני מבקש ומאחל לעצמי להגיע לעוד מקומות, להעביר את ההרצאה שלי לעוד אנשים ,לספר להם את הסיפור שלי ולגעת בהם דרכו ואיתו.
יש לי גם יעד לשלב בין האהבה שלי לטבע ולטיולי קמפינג ובין ההרצאה שלי. אני מתכנן לקחת קבוצות לטיולי ג'יפים ברחבי הארץ, ואז בערב, סביב המדורה, לספר את הסיפור שלי. וכמו שבטח הבנתם, גם את היעד הזה אני מתכנן לכבוש.....
אין כמוך!! מזל טוב אמיר היקר🥳🥳