לא קם על רגל שמאל
שמי אמיר, אני בן 46
קטוע רגל בעקבות תאונת אופנוע.
בתמונה, זה מי שאני היום.
בהרצאה שלי אני מספר איך הגעתי למקום בו אני נמצא היום, בעקבות תאונת הדרכים הקשה שעברתי.
מאז התאונה עברתי מסע עם עצמי. מסע של הסתגלות למצב הפיזי החדש שלי וגם מסע של שינוי והתחברות עם עצמי מחדש כדי ללמוד לקבל את עצמי.
את תאונת הדרכים עברתי בגיל 22.
אושפזתי במחלקת טיפול נמרץ, ואחרי שבועיים שבהם הרופאים ניסו להציל לי את הרגל נאלצתי לחתום על טופס הקטיעה של עצמי כאשר אני תלוי בין חיים ומוות ולהתחיל חיים חדשים ללא רגל.
בהרצאה אני משתף ומספר על החודשים הארוכים באשפוז, על השיקום הפיזי – טיפולי ההטריות, המעבר מהמיטה לכסא גלגלים ולאחר מכן המעבר להליכה עם קביים וההתמודדות הפיזית עם הקטיעה, ובנוסף, ההתמודדות הנפשית שלי כבחור צעיר שביום אחד החיים שלו השתנו ב 180 מעלות.
אני מספר בהרצאה גם על התקופה בשיקום, שם הכרתי חברים לחיים ועל ההתמודדות של כל אחד מאיתנו לבד עם הפציעה שלו, וגם ביחד, כחבורה מלוכדת, כאשר החברות הזו נתנה לכל אחד מאיתנו כוחות להתמודד.
אחרי השיקום חזרתי ללימודים וגם חזרתי לעשות דברים שעשיתי לפני הקטיעה – צלילה, רכיבה על אופניים וטיולים בארץ.
התחתנתי, הבאתי לעולם שלושה ילדים, ובהרצאה אני מספר גם על האתגר בלהיות אבא עם מגבלה.
למדתי שאני יכול, ושהמגבלה היחידה היא אצלי בראש, וכל מה שאחליט שאני עושה ומסוגל, אני אצליח לעשות אותו. כך אני מרגיש ומאמין מאז, וכך אני גם חי את חיי.
בהרצאה אני משתף ב"אני מאמין" שלי: על האושר שלי בחיים, שרק אני אחראי לו ועל התמודדות – אני מאמין שזו בחירה של כל אחד מאיתנו איך הוא מתמודד – האם ממקום של "הרמת ידיים" ולוותר, או ממקום של להיות חדור מטרה, להאמין בעצמך ולנצח.
אני בחרתי לנצח!
כחלק מה"אני מאמין" ומסע שלי עם עצמי אני גם פעיל בעמותת "הצעד הבא", הבית של הקטועים בארץ ותומך ומלווה קטועים חדשים בתהליך של התמודדות עם הקטיעה וכל מה שכרוך בכך.
אני מתנדב בקהילה, מעביר את ההרצאה שלי בבתי ספר ומשתתף בתוכנית ההסברה של החברה למתנסי"ם בנושא של אנשים עם מגבלה וקידום שילובם בקהילה.
באתר הזה אני משתף חוויות מחיי ומהפעילויות שאני לוקח בהן חלק על מנת להשפיע ולתת תקווה קודם כל לאנשים שעוברים את התהליך שאני עברתי ובנוסף לחנך את הדור הבא שלנו שאנשים עם מגבלה הם שווים.
אשמח להגיע אליכם ולספר את סיפורי.
